דברים בטקס ההנצחה לאלון, מאת אביו חיים אלעד

​

מוטי כהן – מנכ"ל האוניברסיטה, יעל רגב – מנהלת האגף לקשרי חוץ, פרופ' צביקה סרפר – דיקאן הפק' לאמנויות, ד"ר ערן נוימן – ראש ביה"ס לאדר', חברים יקרים, משפחה אהובה וקהל נכבד.

​

יום אחד לפני 38 שנים נכנסה למשרד בה עבדתי כאן בגבעת המינהלה למי שמכיר וזוכר בחורה יפה עם שמלת מיני כחולה ומהממת, נעלי עקב אדומות ואודם אדום ולא הפסיקה לחייך, היא לא באה אלי אלא לאחד העובדים האחרים במשרד ולאחר זמן מה לא יכולתי להתאפק עזרתי אומץ ושאלתי אותה: תגידי,חוץ מלחייך את יודעת לעשות עוד דברים? היא הפנתה את מבטה אלי וכמובן שחייכה ומאז דרכנו לא נפרדו. בהתחלה הפכנו לידידים ולאחר מס' שנים לזוג אוהבים, התחתנו והבאנו לעולם לפני 32 שנים את אלון בננו היקר והאהוב פרי אהבתנו.

כבר מהרגע הראשון הבנו שקיבלנו מלאך. הוא היה תינוק חמוד בצורה בלתי רגילה, ילד טוב, יפה מראה בעל שיער חלק בצבע חום כהה ועיניים כחולות פשוט מותק של ילד. החלטנו אז לקרוא לו אלון וכתבנו לו זאת באלבום ואני מצטט: מהסיבה שזה "שם יפה לילד יפה, ושתהיה יפה וחסון כעץ האלון".

הוא היה תינוק כל כך מתוק לא בכיין, לא רגזן רק חייך, ילד כל כך נוח שקשה לתאר. לימים התברר שהוא גם הילד היחיד שלנו ולא יהיה לנו עוד. וכך המשיך לגדול ולצמוח ולהיות ילד טוב בעל עיניים טובות, יפה ומקסים, בעל מזג טוב, צנוע ושקט.

​

ולימים כשגדל  ובגר הוא המשיך להיות אדם טוב לב, ישר, הגון, צנוע, "נחבא אל הכלים", חכם,רגיש ונפלא פשוט מדהים, צנוע רגיש מקסים ומדהים, נשמה טהורה שאף פעם לא דיברה באיש רעה ובאף אחד/ת לא פגעה.  נפש טהורה טובה וזכה, פשוט נשמה!!!                                                                          

אני עובד באוניברסיטה כבר 39 שנים, רעייתי דורית עבדה 34 שנים ונאלצה לפרוש לפני כ- 6 שנים מטעמי בריאות. האוניברסיטה היא חלק משמעותי מאד בחיינו ולמעשה הפכה להיות בית שני עבורנו וכפועל יוצא היא תפסה מקום מאד משמעותי גם בחייו של אלון. כשהיה קטן הוא הגיע לאוניברסיטה מידי פעם אם זה בחופשות ואם זה כשהוא לא הרגיש כל כך טוב איתנו לעבודה ובילה כאן ימים שלמים. אח"כ במלחמת המפרץ הוא הגיע לכאן איתנו לפעוטון שפתחה האונ' לילדי העובדים. מאוחר יותר כשגדל מעט הוא השתתף בחופשות הקיץ בקייטנות השונות ואהב אותם מאד.

וכשמעט בגר הוא עבד כאן בקייטנות ולמעשה את העבודה הראשונה בחייו כשהוא בן 15 הוא עשה כאן באוניברסיטה בקייטנת הקיץ. ואיך לא? בתום הקייטנה ביומה האחרון הוא הגיע אלי למשרד ובחיוך ביישני וכובש לב בישר לי שזכה לקבל "עובד מצטיין". הוא פתח מעטפה הקריא לי את תוכנה ואת הצ'יק שקיבל וליבי התמלא בגאווה רבה. אוי כמה שמחתי ואיך השווצתי במשרד והייתי אבא גאה בילדי שלי.

​

גם בתחנות חייו האחרות והיכן שלא היה, אם זה בצבא, ואם זה במקומות העבודה האחרים תמיד הצטיין ותמיד זכה להכרה ולהוקרה רבים. גם בשנים המאוחרות יותר כשבגר הגיע מידי פעם לבקר אותנו בעבודה, לשמוע על עבודתנו כאן באוניברסיטה בשיחות הרבות שניהלנו בבית, וכמו שכבר אמרתי אוניברסיטת תל אביב תפסה מקום משמעותי בחייו. וככזה בעת שהתחלנו לחשוב על דרכים להנצחתו היה לנו כבר בהתחלה די ברור שהאוניברסיטה היא בהחלט מקום ראוי שצריך לקחת בחשבון רק עוד לא ידענו איך ומה?

​

בינתיים כבר הנצחנו את אלון במספר דרכים: היו שני מרוצים לזכרו, בנינו אתר אינטרנט יפהפה שמנציח אותו באופן כל כך רגיש ויפה, עשינו שילוט לזכרו ולעילוי נשמתו בשני בתי כנסת, ובני משפחה יקרים ואהובים דאגו להנציחו במספר ספרי קודש שהופצו לאלפי תלמידים ברחבי הארץ לזכרו ולעילוי נשמתו. ואז הבריק הרעיון להנציח את אלון באוניברסיטה על ידי שנשתול עץ אלון לזכרו.

התחלנו לבדוק ולגלגל את הרעיון שתפס תאוצה בחודשים האחרונים  ולפני כחודש וחצי הגיע עץ אלון התבור לאחר כבוד לכאן לאוניברסיטה והנה התוצאה לפניכם. אנו מקווים מייחלים ומאחלים שעץ אלון תבור זה שנשתל כאן לזכרו של אלון בננו היקר והאהוב ייקלט היטב במקום זה, יעמיק את שורשיו, יעבה את גזעו, יצמיח את ענפיו ויפריח את עליו ויהפוך להיות עץ גדול, חסון, גבוה, ירוק, יפה ומרשים. ובזאת ינציח באופן הולם את בננו אלון שהיה בחייו איש חסון גבוה וחזק אך בעל נשמה יפה עדינה רגישה וטהורה.

​

זה המקום להזכיר ולהודות לכל אותם עובדים ועובדות באוניברסיטה שכל אחד בתחומו תרם את חלקו להצלחת ההנצחה: 

לגב' יעל רגב – מנהלת האגף לקשרי חוץ שהייתה אחראית להניע את התהליך ולאשרו. 

למר אילן שרון – מפקח הגינון של האוניברסיטה שאיתו התייעצתי לגבי סוג העץ, מיקומו, אישורו, רכישתו וכמובן הכשרת הקרקע ושתילת העץ על ידי צוות הגינון שבאחריותו. אילן זה גם האיש שיהיה אחראי לטיפולו השוטף לאורך השנים. תודה רבה לך אילן על כל מה שתרמת וכל מה שעוד תתרום.

לברי אליאס ורונית ויסמן מהיחידה להוקרת התורם על כל העזרה מסביב.
למר דורון ארז – מנהל מדור שילוט שפעל להוצאת השלט.

למר יהודה ששון – מנהל מדור מתכת  שיצר את קונסטרוקציית המתכת והרכבתו במקום שעליו יושב השלט והרכבת השלט.

למר יעקב ברדה – מנהל מדור המשק על העזרה בניקיון והכשרת המקום ועל הכיסאות.

לסגל ביה"ס לאדריכלות: ד"ר ערן נוימן, תמיר דגא, חיים חוסרו וחמי בן בסט על כל העזרה מסביב.

לעמי בראונר - מורה ביה"ס שישיר עוד מעט והיה לו חלק משמעותי בעיצוב הטקסט וארגון הנגנים. תודה רבה לך עמי על התגייסותך הכל כך נוגעת ללב.

ואחרון חביב שלמעשה הוא הראשון מר מוטי כהן – מנכ"ל האוניברסיטה. הוא זה שתמך, עודד, דחף ופעל לסיומו המוצלח. תודה רבה לך מוטי יקר (אני כבר מתחיל להתגעגע).

​

ולכם אורחים יקרים, דורית ואני מודים לכם מאד על המאמץ להגיע, לתמוך ולחבק אותנו. אנו מעריכים זאת מאד, מתרגשים מחבקים אתכם חזק ואוהבים אתכם מאד. שאו ברכה גדולה ושתהיה לכולכם שנה טובה!!!!

​

אלון אלעד - בננו היחיד היקר והאהוב, אנו אוהבים אותך לעד ולעולם הרוח שלך תנחה אותנו מעל!!!