חברים ומשפחה כותבים לאלון
אנא שתפו אותנו וכתבו, כדי שנוכל לפרסם את המכתבים שלכם
לחצו כאן ושלחו לנו
מאת:
אבא
אלון בני אהובי,
מה גדול הכאב, מה גדול הגעגוע, הגעגוע אליך, למי שהיית, למה שהיה ואיננו עוד.
אין יום ואין שעה שאני לא חושב עליך, חושב והוזה, הוזה ומתגעגע, מתגעגע ובוכה, ובוכה את לכתך מאיתנו בטרם עת בגיל כה צעיר ומבטיח, ועצוב, עצוב לי נורא.
אני מתגעגע לבוקר שבו אני במטבח ואתה נכנס ואומר לי "בוקר טוב", ואני כמובן עונה לך בחזרה.
אני מתגעגע לישיבה של שנינו במטבח על כוס קפה בבוקרו של יום וקריאת עיתון הבוקר יחד.
אני מתגעגע לכניסה שלי לחדרך לפני יציאתי לעבודה ואומר: "אלון להתראות ויום טוב", ואתה עונה לי: "בי, להתראות".
אני מתגעגע לבקרים בהם אני בדרכי לעבודה, משתרך בפקקים האינסופיים בנתיב הימני של הכביש ועוקב ומחפש לראות אותך במראות הרכב, ואתה שיוצא הרבה אחרי נוהג על האופנוע בשוליים הימניים של הכביש משיג אותי, ואנו מנופפים אחד לשני לשלום.
אני כל כך מתגעגע לאותם ימים שהסעתי אותך לעבודה ועל השיחות הקטנות של בוקר בדרכנו לעבודה, ומתגעגע כל כך לאותם ימים בו באתי לאסוף אותך מהעבודה ואתה מחכה לי בפינת הרחוב מנחם בגין/הרכבת בת"א ואני אוסף אותך לרכב, ואנו שואלים אחד את השני לשלומו של האחר ומשוחחים על איך היה ואיך עבר היום? ומאז שהלכת אני מוצא את עצמי מידי פעם בדרכי בבוקר לעבודה ובחזרתי אחה"צ הביתה משנה מסלול לכוון מקום עבודתך ומשחזר נסיעות אלו ומדמיין אותך ומדבר אליך כאילו שאתה לידי, ובוכה. אוי כמה שאני מתגעגע לכך.
אני מתגעגע לאימונים לצידך בחדר הכושר ולהליכות הספורטיביות שלנו יחד במסלולים שליד הבית.
והכי אני מתגעגע לטיולים שעשינו יחד אתה ואני בארץ ובחו"ל ובעיקר לטיול האחרון 3 שבועות לפני לכתך ובו טיילנו יחד בדולומיטים באיטליה שכה אהבנו ולאגמים באיטליה ובשוויץ, על ארוחות הבוקר המשותפות במלון שבו שוחחנו על טיב הארוחה ועל מה שהולך להיות בהמשך היום, ועל ארוחות הערב יחד במסעדות המקסימות שבהם התחלנו את הארוחה תמיד בהשקת הכוסיות "לחיים" וסיכום החוויות של אותו יום לטיול וכמובן שעל טיב האוכל במסעדה. וכל אותן החוויות המדהימות שחווינו יחד בנסיעות, במסלולי ההליכה, בעיירות קסומות ובנופים עוצרי הנשימה ועוד ועוד ועוד.....וזה נשאר אצלי כל כך עמוק וטרי בזיכרון. בעיקר אני זוכר את אותו יום אחרון לטיול שהיה מהנה, מענג ומקסים באופן מיוחד שבו טיילנו בעיירה ובאגם "אורטה" הקסומים, ושבו התנהגת והתנהלת באופן נפלא,מדהים ומקסים בדאגה הרבה שלך אלי במשך יום הטיול ובדרך לשדה התעופה במילאנו, את זה אני לא אשכח לנצח ואנצור בליבי לעד.
וכמובן שישנם עוד הרבה הרבה דברים שעשינו יחד ושחווינו יחד לאורך 28 שנות חייך ושאני מתגעגע ואתגעגע אליהם עד אין סוף.
אלוני ילד חמוד ומתוק שלי,
אמרתי לך את זה מידי פעם אבל לא מספיק, (אנחנו הגברים הרי שומרים על "פאסון" ולא מחצינים רגשות) כמה אני אוהב אותך!!! והיום אני מצטער על כך מאד שלא אמרתי לך את זה הרבה יותר.... ואומר כעת: אני אוהב אותך, מנשק אותך, מחבק ומאמץ אותך חזק אל ליבי.
לא הספקתי להגיד לך עוד הרבה דברים שחשוב היה לי להגיד, ולא הספקתי לעשות איתך עוד הרבה דברים שרציתי לעשות, ועל כך עצוב לי, מר לי וכואב לי מאד.
היית בן נהדר מסור ונפלא, אוהב ודואג, רגיש בנשמתך ובראשך חושב.
נוח בשלום על משכבך,
יהי זכרך ברוך.
מאבא שאוהב אותך עד אין קץ.
מאת:
אמא
אלוני שלי,
כל יום שעובר זה כמו נצח, הגעגוע אליך פשוט קשה מנשוא, אתה חסר לי בטרוף.
כל יום אני מחכה שתחזור מהעבודה ותכין לנו את הקפה הכי טעים שיש ושרק אתה יודע להכין ונשב ונדבר. שנלך יחד לסופר לקניות ושנלך לאכול במסעדות הכי טובות ועוד המון דברים שעשינו ביחד.
אלוני, אמרתי לך המון ואומר שוב, היית בן נפלא אוהב תומך ודואג המלאך הטוב שלנו.
אני לא ארבה במילים כי כל השאר הוא אישי בינך וביני.
נוח בשלום על משכבך.
יהי זכרך ברוך.
אמא שאוהבת ותאהב אותך לנצח
מאת:
לאה ויענקל'ה יעקובוביץ'
אלוני שלנו
היית בן יחיד לחיים ודורית
היית נכד יחיד לסבא אברהם יבדל"א וסבתא מרים ז"ל
היית נכד יחיד אחרי שתי נכדות לסבא אברהם וסבתא אסתר ז"ל
היית אחיין יחיד לצביה ויענקל'ה
ואכן אתה היית יחיד ומיוחד
ילד טוב, עדין, רגיש ומתחשב אוהב ונאהב
משרה בסביבתך אווירה נעימה
אלוף במחשבים, טלפונים וכל שאר הגאדג'טים למיניהם
לא ידענו כמה חד וחריף מחשבה היית
תמיד הצטנעת , לא הבלטת את יכולותיך
על כך צר לנו נורא, כואב ושורף בלב שלא נחשפנו
לצד הזה באישיותך
לעולם תהיה איתנו
לעולם אתה חלק ממשפחתנו
לעולם לא נשכח את אור פניך והטוב שנשקף מהם
תישאר צעיר לנצח
לכתך בגיל כה צעיר שרפה את ליבנו ולבבות רבים
שריפה שלעולם לא תכבה
יהי זכרך ברוך
לאה ויענקלה
מאת:
צביה וצביקה פרנס
אלון יקר שלנו!!!!
כשאדם נולד כוכב מאיר ליקום נוסף
ומה קורה כשאדם נקטף טרם זמנו?
ענן קודר מכסה את חייהם של אלו שנותרו אחריו ובתוכם חסר ענק!!
וכאב עצום !!!!!!!
כך אנו מרגישים, כל מי שסבב אותך בחייך הקצרים
אתה חסר ואנחנו מתגעגעים!!!!!!!!!!!!!!
מתגעגעים לחיוך שלך,
התבונה שלך,
הציניות המעודנת,
הרגישות המיוחדת,
טוב הלב,
ההומור הבריא ,
היופי הפנימי שלך
ועוד סיבות רבות נוספות!!!!
לעולם לא נשכח אותך
אתה אחד ומיוחד.
אוהבים אותך
צביה וצביקה
מאת:
פסיה וגדעון טרוקמן
לאחר שצפינו באתר המרגש, למדנו להכיר טוב יותר את אלון הבן , החבר והאדם.
התגלה לנו עולם מלא ומופלא של אלון המקסים, האהבות שלו, הרצונות והשאיפות שלו ואיזה יחיד ומיוחד היה.
אלון, אנחנו מאד כואבים ועצובים שהלכת מאתנו בטרם עת, מבלי להספיק.....
היה לך עוד כל כך הרבה לתת ולקבל.
ולדורית וחיים היקרים, שולחים לכם הרבה אהבה בריאות וכוח!
יהי זכרו ברוך.
מאת:
איתי פרידמן
אלון,
במשך זמן רב ניסיתי להפוך זכרונות למלים, מחשבות למשפטים, ורגעים לסיפורים.
משימה כה קשה בהתחשב בידיעה, שהפעם כבר לא תהיה תשובה.
הכרנו בתיכון, ממש ילדים, עוד לא בני 16, אבל הכל יודעים.
מהר מאוד נהיינו חבורה, מעבירים ביחד כל הפסקה.
משחקים כדורגל כל שיעור חופשי, ויוצאים ביחד מידי שישי.
אחרי צהריים תמיד נפגשים, אם בחוץ גשום, יש סדרות וסרטים.
ובי"א התרגשנו להוציא רשיון, בלי שמץ של מושג, שיגיע אסון.
שנה אח"כ מצאנו בית שני, בדמות הBB, הפאב המקומי.
פאב בו כולנו אהבנו לבלות, בו עבדה מלצרית, עם חיוך שובה לבבות.
לעולם לא אשכח את הערב ההוא,
כולם הזמינו המבורגר, חוץ ממך,
אך אל דאגה, זה ישתנה עוד שנייה.
"אני אוהבת אתכם רעבים", אמרה המלצרית,
"המבורגר גם לי", הגבת מיידית.
תמיד שנון וחד כמו תער, תמיד מיוחד, אפילו כנער.
כשהגיע הזמן להתגייס לצבא, עשית הכל למען המטרה.
צה"ל פטר אותך משירות חובה, אך אתה לא התייאשת למשמע הבשורה.
התנדבת בלי לחשוב על רווח אישי, רק על אשר צודק ומצפוני.
בכל סופ"ש שהיינו חוזרים, היינו נפגשים, אותם חברים.
קשר חזק, בטוח ויציב, שידענו היטב שיחזיק לתמיד.
וכך גם המשיך לאחר השחרור, כשיניב ולילך טסו להודו, לייצר להם סיפור.
ידענו שדבר לא ישתנה כשיחזרו, חצי שנה או עשור, איתנו ישארו.
עם השנים התפתחת, וכל כך התבגרת, מילד לנער ולאיש הפכת.
ואנו הקרובים אלייך, שמחנו על השינוי, ראינו שטוב לך והפוטנציאל מגיע למיצוי.
כושר ובריאות הפכו לדרך חיים, דרך תזונה בריאה והמון אימונים.
הייתי מרכל עלייך עם עדי, סיפרה שאף פעם אינך מוותר.
הייתי שומע ומרגיש לעצמי, גאווה שתמיד שאפת ליותר.
בכל פעם שאני עובר ליד הפארק בנאות שקמה, אני נזכר בעל האש האחרון שעשינו יחד.
אתה היית אחראי על הבשר, וכמיטב המסורת, דאגת להגזים.
כמות כפולה, באיכות הכי טובה, בדיוק כפי שלמדנו לצפות ממך.
יניב, לילך, הילטש, שירה, זיו, שיר, אני ואתה.
אכלנו ושתינו, צחקנו וקשקשנו, לרגע לא תיארנו מה צופן לו העתיד.
ורצה הגורל, ודווקא בפעם הזו, הייתה לי ולך שיחה עמוקה, יותר מכל שיחה אחרת בעבר.
דיברנו על החיים, על מערכות יחסים, על עבודה, על ההורים, ועל כל שאר הנושאים.
הפתיחות שלך הפתיעה, אך רק טיפה, עוד שינוי אחד מבין רבים לטובה.
תחסר לי המון, בכל ציון דרך בחיים, וגם בשגרה ככה סתם לפעמים.
כבר לא במרחק שיחה או נסיעה.
נשאר מונולוג, אל מול זכרונך.
שמח על שזכיתי להכיר אותך ולקרוא לך חבר,
איתי
מאת:
יניב צוקרמן
היי אלון מה קורה? יש חדש? איך אתה מרגיש בתפקיד החדש בעבודה?
אני לא יודע אם אתה שומע את השאלות שלי, אבל אני די בטוח שאני לא אקבל עליהן תשובות בזמן הקרוב. אתה הלכת ואתה לא חוזר, כך זה נראה.
אני לא יכול לדבר איתך, אבל אני כן יכול לדמיין מה היה קורה אם היית כאן, לנחש מה היית אומר.
זה קשה, עדיין, להבין שהלכת מהעולם הזה. מי בכלל חשב על האפשרות הזאת? זה נכון שפחדתי עליך כשהתחלת לרכב על האופנוע, אבל בעצם לא דימיינתי שיקרה לך משהו רע. ראיתי איך שהתייחסת לרכיבה ברצינות, עם כל הציוד המתאים וזה הרגיע אותי. לפעמים כשאני חושב עליך אני בכל זאת שמח, עם כל הצער והכאב, שהגשמת את החלום הזה, אני יודע שאהבת לרכב. אני זוכר שתכננת לקנות אופנוע חדש, לא יכולת לחכות כבר לרכב על כלי יותר חזק ומהיר.
אלון אתה בטח זוכר שאנחנו הכרנו המון שנים, מלפני בר המצווה וכמעט עד סוף שנות העשרים. אני ראיתי אותך מתבגר ומשתנה, משתטה וחוגג, גם כנער וגם כגבר בוגר. חגגנו יחד ל"ג בעומר של ילדים ועל האש כמו גדולים. הכרתי אותך כל כך הרבה שנים ואני מצטער שלא הכרתי אותך טוב יותר. שלא בילינו יחד יותר ולא דיברנו יותר. עכשיו כבר אי אפשר לתקן.
איתי תמיד היה קורא לך "הקשוח", אבל בשנים האחרונות תמיד היית מפתיע אותי כל פעם מחדש. מידי פעם היית מראה צד שלך שפחות הכרתי. תמיד כשהיינו נפגשים, בעצם היינו חוזרים להיות ילדים כמו שהיינו בתיכון. אולי עם עבודה חשובה ועם רשיון ואחריות, אבל עדיין ילדים.
אבל למשל כשהיינו עם לילך היית קצת שונה, יותר פתוח. לילך סיפרה לי שכשאני והיא רק התחלנו לצאת שאלת אותה אם היא אוהבת אותי, אם היא רצינית לגביי. איך דאגת לי, זה באמת היה מקסים. אני לא חושב שאמרתי לך את כל זה בימי חייך, בטח לא ברצינות. הרבה יותר קל לצחוק ולהיות ציני ו"גברי". למה לא יכולתי להגיד לך אז שאתגעגע?
אני זוכר כשאני ולילך טסנו להודו אחרי הצבא, ליווית אותנו בשדה התעופה ממש עד למטוס. עבדת אז בשדה וגם כאשר חזרנו חזרה הפתעת אותנו וחיכית לנו עוד לפני היציאה מהטרמינל. ממש שמחנו לראות אותך וזאת היתה הפתעה מעולה. אני ולילך חיבקנו אותך מרוב שמחה, אולי זאת הפעם היחידה שאני ואתה התחבקנו אבל ככה זה, מהודו חוזרים פחות "קשוחים". זה עוד זכרון, אחד מיני רבים, שאני שמח שאוכל לשמור לי כשאחשוב עליך.
נשארתי עם הזכרונות, כמעט חיים שלמים גדלנו יחד. אתה חבר שלי ותחסר לי מאוד.
עדיין מתגעגע,
יניב.
מאת:
אור הילטש
אלון מה המצב?
אני חושב שהאובדן שלך הוא הפעם הראשונה שהמציאות עימתה אותי עם האופציה של המוות. ראיתי מוות סביבי ב-28 שנותיי, אבל לעולם לא של מישהו שבאמת היה חלק ממני, כמוך.
אתה היית אחד האנשים האלה שאני יודע שאני יכול לסמוך על זה שגם אם בעוד מיליון שנה מהיום ניפגש מבלי שהחלפנו מילה בגלל שהיינו שרויים כל אחד בעולמו שלו, עדיין נוכל להתחבק ולדבר כמו חברים ותיקים שלא נפרדו לרגע. כזאת היא החבורה שלנו מהילדות - אני, אתה, איתי ויניב. הזמן מעולם לא שיחק תפקיד בחברות שלנו, והעובדה שתמיד אפשר להיפגש - גם אם אחרי זמן רב, היתה מובנת מאליה.
הפעם הראשונה שנפגשנו היתה בכיתה י״א. אני זוכר אותך כילד שנראה לי שלא כולם תמיד הבינו אותו, למרות שכולם חיבבו אותך. אולי גם אני הייתי קצת כזה, ובגלל זה החיבור בננו היה מידי וטבעי? ובכלל, מי יכול להבין ילדים בגיל הזה? שעות הלימודים בבית הספר ובהפסקות הפכו להרבה יותר מעניינות בזכותך ועד ליום זה אני זוכר את השנים האלה כאחת התקופות היפות בחיי.
חלף זמן לא רב בכלל ובילינו יחדיו גם אחרי שעות הלימודים: חיבתנו המשותפת לטכנולוגיה, מחשבים ומשחקי וידאו היתה כר פורה לשיחותינו, ותמיד הופתעתי ללמוד ממך דברים חדשים על נושאים שבהם חשבתי שידעתי הכל. יש מעט דברים בחיים האלה שאני זוכר לטובה יותר מהזמן שלנו ביחד - אני, אתה, איתי ויניב - יושבים וצוחקים בפאב בראשון (ה-BB), ומדברים על כל נושא שלא יהיה (בדרך כלל בנות, אבל גם על דברים אחרים פה ושם).
תמיד היה כיף לבוא להתארח בביתך, הייתה הרגשה שאתה מאוד מפנק - אני זוכר איך הייתי מגיע מהחום הנוראי של הקיץ אל ביתך, כדי לגלות את הכל כבר מוכן: מזגן עובד חזק ומצנן את החום, עגלת אוכל עמוסה בכל טוב - שתיה קרה, כיבוד מכל מיני סוגים, והפלייסטיישן כבר דולק ומוכן לקראתנו. :)
אני זוכר את היום שבו פינקי, הכלבה הקטנה והחמודה שלך, הלכה לעולמה. הסתגרת בחדרך, לא מוכן לדבר עם איש. כשנודע לי הדבר ניסיתי להתקשר אליך מספר פעמים. אני זוכר שהרגשתי גאווה גדולה שהחזרת לי טלפון בשעה הקשה שלך - הרגשתי שאתה סומך עלי - ויצאנו ביחד להסתובב עד שמצב הרוח שלך השתפר.
השנים שחלפו מאז נכנסו להילוך מהיר מבחינתי ככל שזה נוגע למפגשים איתך - המסע שלך בוינגייט ריתק אותי, השירות הצבאי שלך וההערכה העצמית שהשתפרה, העבודה בנתב״ג והיציאה לעבוד בעולם האמיתי, וכמה שבועות לפני שמצאת את מותך, החתונה שלי ושל שירה. הכל עבר לי כל כך מהר ואני זוכר את המפגשים איתך בתקופה הזאת כקצרים מידי. אני מניח שככה זה שמתבגרים.
ואז הגיע היום ההוא. כל מי שהכיר אותך הכיר את אהבתך למהירות ולכלי רכב. היית נהג מעולה, אבל נהגת מהר. התמכרת למהירות ולתחושת האדרנלין. אבל העובדה שיום אחד זה יעלה לך בחייך היא דבר שלא תיארתי לעצמי שיקרה. היה לי קשה לדמיין עולם בלי אלון אלעד, וכשקיבלתי את הבשורה על מותך - התגובה הראשונה שלי היתה של כעס. כעסתי - עליך - שאולי לא נזהרת מספיק. על עצמי - שאולי לא השתדלתי מספיק לגרום לך לנטוש את אהבתך למהירות. אבל תחושת הכעס התחלפה במהרה לעצב, ולאחר מכן, לגעגוע.
הגעגוע הזה אליך הוא מבחינתי אותו געגוע שאני חש לזמנים הטובים שלנו ביחד שלעולם לא יחזרו. ביחד איתך הלך לעולמו חלק ממני וחלק מכל אחד מחבריך הטובים.
מתגעגע,
אור
מאת:
איציק וחנית מיימון
דורית וחיים יקרים,
ב 24 באוקטובר, נפערה תהום אין סופית בליבותיכם.
הנורא מכל קרה וזעזע את את עולמכם ואת זה של הקרובים אליכם ולאלון שלכם.
בשניות ספורות חרב עולמכם.
אלון זכור לנו כתינוק יפהפה, ילד שמח, טוב לב ונעים הליכות.
הילד היפה הזה הפך לאלון נישא וחסון, גבר נאה, נעים הליכות, חכם וחרוץ כזה
שהוריו התגאו בו במספר רב של הזדמנויות. עובדה שבאה לידי ביטוי גם במקומות עבודתו.
אין מילים לנחם, ואין ניחומים לאובדנכם.
רק תיקווה בליבנו שתמצאו את הדרך לחיות באמצעות הזיכרונות היפים שחוויתם במהלך 28 השנים כשאהבתם, נהניתם, שמחתם וצחקתם עם ילד נפלא שהבאתם לעולם וגידלתם יחדיו.
אלון ואתם ידעתם ליצור יחד שעות איכות משפחתיות ועם כל הורה בנפרד ועליכם להישען על השנים והרגעים הנפלאים האלה.
אוהבים, מחבקים ומנשקים תמיד,
איציק וחנית
מאת:
הגר עזימי
אלון היקר ,
לפני כמה ימים אביך ביקש ממני לכתוב לך מכתב...
אני לא טובה בכתיבת מכתבים ואמרתי זאת לאביך
אז הוא אמר שזה בסדר שלא צריך לדעת ממש לכתוב, מה שחשוב זה מה שיוצא מהלב וזה חשוב יותר מכל דבר.
אז אני אנסה..
הכרתי אותך במהלך השירות הצבאי , היית מפעיל מחשב ולפני שהשתחררתי
העברתי לך חפיפה לתפקידך החדש בתור מנהל רשת. ביצעת את התפקיד בצורה הטובה והמקצועית ביותר. מהזמן שיצא לי להכירך אתה בן אדם עם לב טוב, בעל נתינה ואהבה , מצחיק ,אהוב ושמח .
אלון, כ"כ עצוב הסיפור הטראגי שקרה , עצוב שנקטפת ככה פתאום .
השארת אחריך זיכרונות רבים וטובים למשפחתך ולחבריך שמתגעגעים אליך.
אני רוצה לומר לך (ואני בטוחה שאתה יודע את זה) שיש לך הורים חזקים ונפלאים עם לב גדול, ערכים טובים, הורים שחושבים עליך כל יום ומתגעגעים ורוצים ללמוד עליך ולהכיר אותך יותר ויותר .
אני בטוחה שחונכת ולמדת מהם המון.
חבל לי שאתה לא פה איתנו
אני בטוחה שאתה מלאך ששומר על משפחתך וחבריך מלמעלה
יהי זכרך ברוך.
מאת:
הדס שחורי
אלון יקר,
קשה לרשום לאדם שכבר לא כאן
בעיקר קשה להפנים שאתה כבר לא בין החיים
גדלנו יחד למשפחה שעמדה בראשה אשה מיוחדת במינה שדאגה שכל יום שישי נפגש כולנו לארוחה (אתה בטח נהנה איתה עכשיו שם בעולם הבא, תמסור לה געגוע עמוק ואהבה גדולה).
אז בזכות סבתא אסתר המדהימה למרות שהפרידו בינינו עשר שנים
ולא חווינו יחד הרבה משחקי ילדות משותפים אספנו יחד המון חוויות משפחתיות משותפות ביהודה הנשיא פינת בארי בבני ברק בקומה 3.
היית תינוק מתוק ויפה עם שיער חום חלק ומדהים שתמיד בהלצה אמרנו חבל שאתה לא בת בזבוז של שיער יפה.
בכל יום שישי עמדת ליד הבנות בהדלקת הנרות ואחר כך יחד בדקנו איזו הפתעה סבתא בישלה ומה הקינוח בסוף הארוחה. בשמונה למדת מהר מאוד כמו כולנו לשמור על השקט כי יש חדשות ואחר כך משחקים רמי קוביות.
בחגים כשלא היית בחיפה היה כיף כי היה עוד ילד איתנו סביב שולחן המשפחה אבא שלך ערך את החג ואתה תמיד ישבת לידו בראש השולחן קשוב לו מאזין לשירתו ומכבד אותו.
עם גיוסך לצבא הגעת לסבתא עם המדים וכולנו בך היינו גאים. היית נער מאוד שקט ונחבא אל הכלים והיה לך מבט בעיניים שהקרין טוב לב אמיתי.
כשנולדו לי הילדים למדתי להכיר פן חדש אצלך. כל פעם שביקרנו אצלך נהגת לשחק עם הבנים שלי. הם היו מהבודדים שלקחת בשמחה אליך לחדר שלך, הראת להם את כל המשחקים שלך ושיחקת איתם בשמחה.
אלון, לא יצא לי אף פעם להגיד לך אבל הם מאוד אהבו לשחק איתך. נתת לדין את ערכת המשחקים שלך כשקנית חדשה והוא היה כל כך מאושר ולא ידע כיצד להודות לך.
ועכשיו בטרם עת כל זה נגדע ונגמר וכל מה שנשאר לנו אלא הם הזכרונות הסיפורים והכאב העמוק על חיים שנגמרו.
אלון רק רציתי שתדע שאתה חסר לנו במשפחה ואני מבטיחה לך שאנחנו מנסים בכל כוחנו להחזיר ולו במעט להורים שלך את שמחת החיים. תמיד נהיה שם עבורם, בכל יום ובכל שעה ולעולם לא ניתן להם להרגיש בודדים במערכה.
נוח על משכבך בשלום,
יהי זכרך ברוך
אוהבת
בת דודתך, הדס
מאת:
דיקלה קפצן
אלוני,
ישנן סיטואציות/תמונות שאתה נוצר בזכרונך....
התמונה הזו היא אחת מהן ואפילו ששנים לא הסתכלתי עליה, היא איכשהו עלתה הרבה פעמים בראשי ומאז שהלכת היא לא יוצאת ממנו.
איזה תינוק מהמם היית, כמה אהבתי לשחק איתך .....
גדלת והתבגרת לגבר חסון ומקסים ואני המשכתי לקרוא לך "אלוני", על אף שהיית גבוה ממני בראש וחצי.
בארוחות המשפחתיות תמיד שידרת שלווה כלשהי ודאגת להתעניין בכולנו.
גם ביום ראשון, פחות מארבעה ימים לפני לכתך בתאונה הכל כך טרגית,
כשהתקשרתי לאחל לך יום הולדת שמח, התעניינת בילדים, ביונתן, בי ובעבודה שלי.
סיימנו את השיחה ב- "נדבר". מי היה מאמין שזו תהיה השיחה האחרונה שלנו, שלא נדבר יותר. אתה הרי רק בן 28 וכל החיים עוד לפניך;
אתה שהיית האור ומושא הגאווה של הוריך, שדאגת להם בכל עת,
אתה, הבן דוד היחיד של הדס ושלי והנכד שסבא וסבתא כל כך חיכו לו;
אתה שזכרת את ימי ההולדת של כולנו ולא פספסת אף אחד;
שהצלחת כל כך בעבודה שלך ובכלל במה שעשית;
היה לך עוד כל כך הרבה מה להספיק – חיים שלמים.... ואני לא מצליחה לעכל שברגע אחד וכל כך אכזרי הם נגדעו.
תשמור על ההורים שלך מלמעלה ואנחנו נשמור עליהם מכאן
אוהבת אותך מאד,
דקלה
מאת:
גילעד דיין
הזיכרון שלי מאלון בתקופת עבודתי איתו היה שידעתי שיש על מי לסמוך בכל הנוגע לרמקולים סאונד אמצעי שמע וכיוצא בזה.
גם שלא היה יודע להגיד בדיוק, אמר שיברר ויבדוק.
בחור מקצועי ומאוד מסור לעבודה .
מתגעגע,
גילעד
מאת:
דובי יעקובוביץ'
אלון,
אומרים שמשפחה זה הדבר החזק בעולם.
לא הכרנו לעומק הנדרש, אך למרות זאת כואב אני את לכתך ועצוב עד מאד.
אתר זה הוא המעט שיכולתי לעשות כדי להנציח את חייך.
יהי זכרך ברוך
דובי
מאת:
יקירה בלכמן
אלון יקר,
3 חודשים עברו. כל יום בהם עובר כנצח. יום שמרגישים בו כל רגע כל דקה והיום עטוף בחרדה גדולה לקראת הימים, החודשים והשנים הבאות. איך מתמודדים? לאן הולכים? מה עושים?
לסימני השאלה הגדולים היתה לך תמיד תשובה. תשובה שהיתה נכונה לאבא ואמא שלך כשהם חשו אובדי עצות. היום נשארו רק סימני השאלה אבל אין מי שיתן את סימני הקריאה המרגיעים האומרים שיש דרך, שיש שביל שניתן ללכת בו ואז הכאב יירגע. גם אם לרגע, גם אם לשעה מנוח לגוף ולנפש מהמכאוב הבלתי אפשרי.
היית כל עולמם של אבא ואמא. והם, לומדים עכשיו לקום וללכת מחדש. מסתבר, שכשאתה עושה דברים שלא כדרך הטבע המשימה הזו היא קשה מכל.
אך תדע שהם אוחזים ידיים יחד, לעיתים אחד נופל והשני תומך ועוזר לקום, לעיתים צועדים יחד עם ידיים שלובות אך גם לעיתים נופלים יחד.
אלוני, תהיה גאה בהוריך. הם לא מוותרים. הם יודעים עמוק בליבם שזה מה שהיית מאחל להם. שיהיו יחד, אוהבים, חזקים מתמודדים אך בכל צעד הכאב הוא עמוק.
אנחנו כחברים כל כך רוצים לעזור להרגיע את הכאב להגיד שיהיה בסדר, משתמשים לעיתים במילים "מכובסות" , שכולנו רוצים מעומק הלב להגיד וגם להאמין, כדי לנחם ולהרגיע גם את עצמנו מהפחדים והחרדות שלנו אבל למילים אין משמעות, כי אין נחמה.
אלוני, בהספד שלי בשלושים ללכתך, אמרתי שהיית גם ילד קצת שלנו. חגגנו את לידתך, היינו שותפים לאבא ואמא לשמחה הגדולה , אני זוכרת את הברית שלך ואת החיוך של אבא הגאה המחזיק את בנו בכורו, של אמא שמלאת את ליבה באושר צרוף.
לא ידענו אז, אלוני, שבהורות יכול להיות גם כאב. היינו צעירים, לא פחדנו, העולם נראה אז כל כך אופטימי. היית בחור מדהים, ידעת מסירות ודבקות במטרה מהי. לא פחדת לעבוד קשה כדי להשיג את מטרתך. היו לך יעדים בחייך הקצרים. בדקת מה הדרך הנכונה והיעילה להשגת היעדים והמטרות והתחלת לצעוד. בדרכך אספת סביבך כל כך הרבה אנשים . אנשים שחברו יחד בזכות ולא בחסד. בזכות טוב הלב שלך, העיניים הטובות והרכות שלך ובזכות הרגישות והנתינה שלך לזולת.
אלון יקר, נוח על משכבך בשלום,
אני רוצה להאמין שיש עוד מקומות בהם אנשים נהנים ממך.
שמור מלמעלה על אבא ואמא חבק אותם נשק אותם בשנתם, כי הם כל כך חסרים אותך.
אוהבת ומתגעגעת,
יקירה
מאת:
גיא פרטוש
חבר יקר שלי,
אני לעולם לא אצליח לסכם בכמה שורות את הקשר שהיה לי איתך ולא את החוויות שעברנו, ולא את הדרך שעברת.
הגעת אליי לפני שנתיים ואמרת לי שאתה מחפש לרדת במשקל ומאז ועד היום היינו יחד , שלוש פעמים בשבוע ,התקדמת יפה , נכנסת לכושר מעולה שבשלב מסויים עקפת הרבה אנשים הרבה יותר קלים ממך, היינו אמורים ללכת לחגוג את ההצלחה הזו ואני עצוב מאוד שזה לא יצא לפועל.
היית בן אדם חזק, בן אדם עם דעה מוצקה שלא אכפת לו משטויות.
הפעמים שהיית בא אליי בסוף היום מבחינתי לא היו עוד שעה של עבודה אלא סוג של מנוחה מיום ארוך כי אני יודע שמעכשיו בוודאות יהיה לי הרבה יותר נחמד ואיזה כיף אלון מגיע. היית חלק מהתכלית שלי כבן אדם ואיש מקצוע, אני מרגיש שעזרתי לך מאוד ועל כך אני שמח. רק רציתי שתמיד תרגיש טוב וכשהלכנו לקנות בגדים יחד וראיתי את הניצוץ בעיניים שלך לא היה מאושר ממני שחלק מזה היה בזכותי.
נפלה בידיי הזכות להכיר אותך ולעזור לך שזה דבר שהוא לא מובן מאליו בכלל ואף אחד לא יתפוס את המקום שלך בעבודה שאני עושה, היית המתאמן הראשון שלי וגם המטופל הראשון שלי ואני יכול להגיד בלב שלם שאם לא הייתי מתרגל איתך בסוף כול אימון לא הייתי מגיע לרמה שבה אני היום ולכן אני אומר תודה ושלפחות נתתי מעצמי עוד קצת בשבילך.
אלון יקר אני לא אשכח אותך אף פעם
היית מעבר למתאמן שלי, גם חבר ותמיד היה לי כיף לדבר איתך גם מעבר לשעות העבודה.
כבר עברו כמה חודשים אבל עדיין אתה שם ושום דבר לא ישנה את זה
אוהב אותך חבר,
גיא פרטוש
מאת:
אשר ואירית אשר
אלון,
מה אפשר עוד להגיד עליך שלא אמרו כבר?
שהיית ילד זהב? שהיית רק מחייך? שהיית תמיד עוזר? ושרק רצית לעשות כיף בחיים?
אני זוכר את אותו לילה שדה התעופה ,לפני אחת מטיסות העבודה שלי שאני סוחב מזוודות ומשא של מטען כבד במסלול המייגע של המכס, איך אלון שלמרות שהיה באותו לילה במשמרת של אבטחה עוזר לי להגיע למטוס ובמקביל כמו מקצוען אמיתי לא מרפה אפילו לרגע ממילוי חובתו באבטחת שדה התעופה.
הידע הרחב של אלון, והצורה הבוגרת בה ידע להסתכל על החיים, גרמו לו להיות האישיות שהיה, אישיות שקשה לפספס, כזו שתמיד מחפשים את הקרבה אליה, ואת הרצון להעריך יכולות מיוחדות כמו שיש לאישיות כמו אלון.
אנחנו בטוחים שבזמן הקצר מאז הלכת מאיתנו הספקת כבר לרכוש מאות חברים חדשים בשמיים.
כמו לכל מקום אחר אליו הגעת, גם שם יבינו מייד שיש להם עניין עם אחד שחבל לו על הזמן, שמנצל כל רגע וכל שניה לחיות, עם אחד שלכולם הוא מתחבר, חבר טוב ומתחת למעטה ה- COOL הוא אוהב וחמוד ומוכן תמיד לתמוך ולעזור.
אלון, השארת חותם בכל אחד מאיתנו והוא צרוב בנו עמוק ,עמוק.
תמיד תישאר חלק מאיתנו.
אשר ואירית
מאת:
מיכל ואדיב גולדהבר
אלון,
זמן כה קצר עבר מאז הלכת בצורה כה טראגית ובלתי נתפסת ועם זאת זמן שנראה ארוך כנצח נצחים.
הכרנו אותך לראשונה כילד קטן, עם חיוך מבויש וכובש, שיער שופע ומקסים ומבט סקרן בעיניים.
לא נשכח את הטיול (הפיקניק) שנסענו כולנו בהרי ירושלים, ובזמן ששיחקתם יחד כל הילדים, נעלמת לנו לזמן שכנראה היה לא ארוך אך נראה לנו כנצח...
נשימתנו נעתקה ורצנו כולנו לחפשך בין העצים...
כמה שמחנו כשראינו אותך חוזר רכוב על כתפיו של אבי ולא כל כך מבין על מה המהומה....
השנים חלפו להן...גדלת והיית לעלם חמודות, נאה, גבוה ומרשים. מוכן תמיד לעזור , חדור מטרות ומשיג אותן למרות הקשיים- אחת לאחת.
היית בן למופת להורים שכל עולמם סבב סביבך, תמיד דואג, עוזר ומייעץ להם.
היה לך קשר מיוחד ויחיד עם כל אחד מהם- הטיולים והמסעות עם אבא שחזרו שנה אחר שנה ומילאו את שניכם בחוויות משותפות עד הטיול הבא...
הארוחות וזמן האיכות האין סופי עם אמא
הייתם תא משפחתי קטן אך מיוחד ומלא תמיכה ואהבה.
דווקא לאחר לכתך, בימי השבעה, למדנו עליך רבות מכל חבריך ומכריך שבאו ופקדו את הבית שוב ושוב כמו מגנט שממאן להינתק.
למדנו שהצטיינת בכל תחום בו בחרת והיית עזר וגאווה לכולם, חבר יקר.
היה בך הרצון "לנגוס מהחיים בביסים גדולים ונועזים" ודווקא הכלי שאותו כה אהבת וטיפחת בגד בך ביום הנורא ההוא....והשאיר חלל עצום אצל הוריך וכל אוהביך.
אלון(או אלוני- כפי שאמא קראה לך) אנו בטוחים שגם שם למעלה במרומים, במקום בו אתה נמצא עכשיו- מצאת לך כבר מקום של כבוד והערכה.
וגם עתה אתה ממשיך לשמור ולעטוף את הוריך , מחבק ואוהב כתמיד. שלח להם כוחות להמשיך ולדבוק בחיים, אהבתם לך היא אין סופית .
"ואני ציפור זקנה נשארתי בקן, מקווה מאוד שהכל יהיה בסדר.....
עוף גוזל, חתוך את השמים, טוס לאן שבא לך,
.רק אל תשכח יש נשר בשמים, גור לך"
שמור על כולנו אלון,
נוח על משכבך בשלום
אוהבים,
מיכל ואדיב
מאת:
צוות מרכז יאיר להב
ראש וראשית ומעל לכל – אומרים שהעיניים הם ראי הנפש של האדם, ואכן עיניו של אלון היו הדבר הראשון בו נתקלנו.
מבט חטוף ומעמיק מגלים אדם ישר, נקי, כן והוגן בחור שאין זו קלישאה לתארו כהגון וטהור, וכשנקפו החודשים הבנו כולנו כמה טוב לב יש באלון. כעת אמרו עם יד הלב לכמה אנשים התוודעתם ובעיניהם - עמוק בפנים הן הביעו יושר ואנושיות כה זכים ?
בביקוריו הקבועים של אלון הדבר הראשון ששמים אליו לב אצל אלון הוא הדיוק. כל יום חמישי, אחת לשבועיים, היה מגיע בדיוק ב 17:30, לפגישה ששריין חודשיים מראש.
הדבר השני ששמים אליו לב הוא הוא האחריות. אם היה לאלון חשש, קל שבקלים, שיאחר- היה מיד מודיע, מתנצל מראש וכמעט תמיד מגיע בזמן.
הדברים השלישי והרביעי היו מורגשים מיד עם הגיעו, ביחד- האכפתיות והדאגה לאחר. כאשר היה נכנס ונתקל באחד מאנשי הצוות- מזכירות או מי מהתזונאים- מיד היה שואל לשלומם, מתעניין, לא כמס שפתיים, אלא מתוך אכפתיות ודאגה כנים. עוד לפני שהתחיל לספר על עצמו ועל השבוע שעבר עליו, על אף שלמטרה זו הגיע. ולא כולם כאלו, להיפך, מרבית האנשים נוטים לדבר תחילה על עצמם.
אלון היה בתהליך אצלנו שנה ושלושה חודשים, תקופה לא מבוטלת. תקופה של עליות ומורדות, גם במשקל וגם בחיים, כמו אצל כולנו. במהלך תקופה זו חשף לפנינו עוד נדבכים מאישיותו- האהבה לטיולים, למחשבים וגם לאופנועים. ההנאה מאוכל אל מול הרצון וההצלחה לשלוט ולמתן את צריכתו. הקושי וההנאה שבאימונים. תמיכתם של הוריו בתהליך וסיועה של אמו בהכנות האוכל היומיות ועוד.
משך שנה ושלושה חודשים, ימי חמישי, אחת לשבועיים, בשעה 17:30 היו הימים של אלון אלעד.
בשבילנו, הם תמיד תמיד יישארו שלו.
זוכרים, מתגעגעים וכואבים,
יאיר, סימה, עדי וצוות מרכז יאיר להב.
מאת:
עינבר אופגנג
אלון היקר
עדיין קשה לי לעכל את שאירע.
אני עדיין לא מאמינה שלא אראה את האופנוע הירוק הבולט שלך למטה כשאני מגיעה לעבודה. אני לא אשכח לעולם שתמיד הייתי מגיעה ומסתכלת אם האופנוע שלך שם. האופנוע הכי מיוחד והכי יפה.
אני נזכרת בהפסקות צהריים, שהייתי רואה אותך עם הסלט והקציצות של אמא שלך והטחינה בצד.תמיד אמרת לי שאני צריכה לאכול בשר, ולא טופו, ותמיד התעצבנתי שאתה אומר לי את זה. אבל למרות זאת, הבנת אותי.
אני זוכרת שהיינו מדברים על משחקי הכס, וניסיתי לספק ספויילרים על הפרק האחרון ששודר למרות שלא ראיתי אותו. כשאמרתי לך שלא ראיתי, ניסית להגיד לי על דברים שלא באמת קרו בפרק. ואז היית מספר לי שאתה קורא את הספר וכמה שקשה לזכור את השושלת הזו.
עוד נזכרתי, ביום שאמרת לי שאתה מתכוון להוציא רישיון על אופנוע. אפילו באותו היום הצעת לקחת אותי טרמפ כי השיעורים היו ליד המשפחה שלי שיהיו בריאים. לא יצא לנו באותו היום לנסוע ביחד, אבל כשהלכת לעשות בדיקת ראייה נסענו יחד לאיזור חונים קונים ולאחר מכן הסעת אותי לרחוב הרצל, לא רחוק מהמשפחה שלי. אני לא אשכח את השליטה שלך בהגה, כמה הרגשתי בטוחה שאתה יודע מה אתה עושה. אני אפילו זוכרת את השירים שהשמעת לי.
ביום האחרון שראיתי אותך, עברת בתמיכה ומיד חשבתי איזה שינוי אדיר עברת וכמה שאני שמחה על התפקיד החדש שלך. הייתי גאה בך. כמה מקצועי וחכם היית.
היום שבו גיליתי שלא אראה אותך יותר, היה קשה, בכיתי המון, הוצפתי בהמון זכרונות, המון מחשבות. בכל פעם שאני שומעת את השם אלון או את השם אלעד אני עדיין מצטמררת.
אני ממש מקווה שלא סבלת הרבה. אלון, הוספת המון למקום הזה. אתה חסר לכולנו
יהיה זכרך ברוך
מתגעגעת מאד
עינבר חברתך לעבודה בכללביט
מאת:
בר שחורי
אלון אלון, חבל חבל, אתה כל כך יקר,
כל היום חושב עליך
ואני כל הזמן איתך,
אתה טוב לב וגם אוהב
חכם וגאון וחזק יותר משריון
חכם אמיץ ולא מרביץ,
בכיתי המון כשנפטרת והלכת
ועכשיו אתה לא פה, לא נשארת.
אוהב ומתגעגע,
בר
מאת:
בר שחורי
אלון אלון, חבל חבל, אתה כל כך יקר,
אלון אלון עכשיו אתה ביקום פורח
לא נורא, עדיין אנחנו איתך
וכולנו אוהבים אותך,
חושבים עליך כל הזמן
וחולמים שאתה כל היום
מדבר איתנו אלון,
חבל שלא אמרתי לך מילות פרידה
אז רק עכשיו בגן עדן תדע לך
שאני אוהב אותך.
בר
מאת:
איציק כהן
אלון,
זה כל כך טראגי ובלתי נתפס.
הקושי לכתוב על אלון בלשון עבר והוא כל כך צעיר נקטף.
היית ילד נפלא להורייך. ניהול השיחות עם אמא אוהבת/דואגת וטיולים מרתקים עם אבא הפכו לשם דבר.
זכורה לנו ילדותך, הילד הקטן, הצנום, הסובל מתת משקל ואת הדאגה שעפפה את הורייך בעקבות זה. אך השנים עברו, גדלת והפכת להיות גבר גבר, גאווה להורים.
בשנים האחרונות כמעט ולא פגשנו אותך פנים אל פנים אך תמיד הורייך דאגו לעדכן אותנו בנעשה אתך. ופתאום הלכת ונשאר חלל, חלל שלא ניתן למלא.
יום רודף יום,הימים כל כך ריקים והעתיד..........?
אלון יקר,
נוח על משכבך בשלום, שמור על אבא ואמא. הם זקוקים לזה.
אוהבים,
אבלין, איציק, אסף ושיר כהן
מאת:
מזל ועובד זבידה
דורית וחיים היקרים,
כמו שנאמר "אין מילים", אלון היה נכס שאין גבול לשוויו, יקר, יפה, חסון, מוכשר, חכם, גאון, אין דבר טוב שלא ניתן לשייך אותו אליו ולכן האבידה גדולה כל כך.
לאבידה שלכם אין שום מחיר, אנו רואים את האתר ולא מאמינים, זה כל כך טוב שעשיתם אותו, זה נותן תחושה שהוא כאילו "חי".
אוהבים אותכם מאוד
מזל ועובד
מאת:
שרה טל-ניר
לא הכרתי את אלון באופן אישי, אבל הכרתי ואהבתי אותו באמצעות סיפורי אבא שלו עליו.
על החברות היפה ביניהם, על הקשר האמיץ שלהם, על הטיולים המשותפים הרבים ועל האהבה הגדולה.
יהי זכרו ברוך,
ילווה אתכם ממעל תמיד.
שרה
מאת:
פיני (סוהל) סנקש
הכרתי את אלון בצבא, במרכז בינוי (הישן) ליתר דיוק.
אומנם היינו במחלקות שונות אבל הסתובבתי בבסיס וביקרתי לא מעט במדור מחשב כך שיצא לי להיות איתו לא מעט ולהכיר אותו טיפונת לעומק.
אני חייב לציין שהוא היה בנאדם מקסים, חכם, עם לב ענק ויכולות מדהימות !
אחד הסיפורים שאני לא אשכח לעולם - ועד היום מעלה בי חיוך זה כשיום אחד כשהייתי בסיבוב הביקורים שלי במדור מחשב - אלון נכנס למשרד עם פרצוף מחויך אך עם הלם קל והודיע לנו שמחלקת משאבי אנוש הודיעו לו "הרגע" ש"היום" זה היום האחרון שלו לשירות והוא יכול ללכת למדור משתחררים ולהתחיל את חייו האזרחיים.
מבחינתנו זה היה סיפור הזוי והאזרחות - הייתה עדיין בגדר חלום מתוק אבל אלון היה מאוד מחושב והחליט שהוא נשאר במדור לתקופה נוספת ורק אז יצא לאזרחות, דבר שהיום בדיעבד - הוא מאוד נכון ובוגר ואלון כמו תמיד ראה את זה כבר באותו היום ועשה את הצעד הנכון :)
גם לאחר שסיימנו את השירות הצבאי יצא לי לפגוש אותו מספר פעמים ברחבי ראשל"צ עד שנפל לנו האסימון ששנינו מתגוררים בראשון בלי שידענו על כך בזמן השירות הצבאי ! זה הצחיק אותנו באותו הרגע כשגילינו את זה.. :)
מתגעגעים אליך חבר...
מאת:
הילה אלכסנדר
הוריו של אלון היקרים,
האתר כל כך מרגש, אמיתי וכנה. הצצה בתמונותיו של אלון גרמו לי לחזור כמה שנים אחורה בזמן, לתקופה קצרצרה ומקסימה בה יצא לי להכיר את אלון קצת יותר מקרוב, תקופה שאשמור קרוב לליבי לעד.
רואים בצלילות את אהבתכם וגעגועיכם לאלון, הרצון העז להיאחז בכל פיסת זיכרון ולעולם לא לעזוב.
דמעות חונקות את גרוני ברגעי כתיבת מילים אלו. הזמן אמנם מרפא, אך לעיתים גם "עוזר" לשכוח.
מאחלת לכם המון בריאות וכוח כדי להמשיך במסע להנצחת אחד האנשים הטובים ביותר שיצא לי להכיר מימיי.
הילה.
מאת:
מאיר לניאדו
כשכן מהקומה למטה ראיתי את התפתחותו של אלון כמו כל הילדים בבניין, איך הוא הופך מילד לגבר.
תמיד חייך בחדר המדרגות או במעלית עת היינו נפגשים ולא היסס לפתוח בשיחה על כל מיני נושאים למרות הבדלי הגילאים שבננו.
לימים לימדתי את אלון לנהוג הוא היה תלמיד נהדר, מבין, מוטוריקה נהדרת, התמדה, אחריות ולכן גם סיים במהירות את לימודי הנהיגה .
השעורים עמו היו כייפים ועברו בצחוק ובשיחות על כל מיני נושאים הן שבשגרה וכאלו שבהן דברנו על תוכניות לעתיד.
כשהוציא רישיון על אופנוע בא לספר ואף הראה לי את האופנוע היפה שקנה. מידי יום הייתי רואה אותו רוכב על האופנוע בכבישי העיר ותמיד היה אחראי וזהיר כך שעד היום אני לא יודע מה באמת קרה באותו יום ארור בו הוא עשה את התאונה הקטלנית.
אני יודע שאלון מאוד אהב לנהוג ואני שמח שנפל בחלקי להגשים לו את הרצון להוציא רישיון.
יהי זיכרו ברוך
מאיר
מאת:
רבקה דוד
אלון היקר,
קשה לעכל בלב שאתה לא איתנו כאן, לכן יותר קל לי לכתוב אליך.
הכרתי אותך כשהיית בן שלוש, ילד מתוק עם פנים של בובה ושיער משגע. אומנם לא הייתי מאוד משמעותית בחייך, אבל צפיתי מהצד בגידולך לאורך הרבה שנים. ישבתי עם אמך באותו חדר הרבה שנים וחוויתי את גידולך דרך אמך הדואגת והמשקיעה ונהניתי מהתוצאות. לא היה לך פחד ואהבת סיכונים זה עשה לך טוב, אחד היה יותר מידי וחבל.
אתה ילד מקסים, בכל פעם שבאת לבקר, לא דיברת הרבה השתדלת להראות קשיחות , אבל מהמעט שדיברת ומעיניך הטובות, הרגשתי את הרגישות ואת טוב הלב שלך. עכשיו אני רואה שצדקתי, בכל מקום בו היית, בכל מסגרת, מציינים את התכונה הזו שלך.
הוריך בנו לך אתר אינטרנט באהבה רבה, בדיוק כפי שגידלו אותך, אני מקווה שאתה מרגיש אותה.
תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים.
בלב שבור וכואב,
רבקה
מאת:
גליה הירשביין
אלון ,
כל כך קשה לעכל שאתה לא איתנו יותר
אני חושבת עליך המון וכואב הלב שעוד לא הספקת.....שהלכת כל כך מהר.
אני זוכרת את החיוך הכובש, את העיניים הצוחקות, את חוש ההומור המיוחד.
ואני בעיקר מתגעגעת. המון.
גליה
מאת:
דוד איתן
לדורית [שאינני מכיר ] ולחיים היקרים,
לגמרי במקרה הגעתי לאתר המרגש ובמשך שעה ארוכה גלשתי וקראתי בהתרגשות ובהתפעלות את קורות חייו של אלון ז"ל, את ההספדים הכואבים, על השרשרת שרכש לך, על התנדבותו לצה"ל והצטיינותו בכל מקום בו עבד גם צפיתי בצילומים. התגלתה לי אישיות בלתי רגילה עם עולם מלא משל עצמו ואהבה גדולה למדינה, ציוני ברמ"ח אבריו [אני בטוח שהוא לא היה בין הנוסעים לברלין לרכוש מילקי בחצי מחיר].
שמעתי מרבקה'לה על המירוץ וחשבתי שאולי אגיע אבל לצערי הדבר לא יצא לפועל. שמחתי לקרוא שהמירוץ היה הצלחה גדולה. יש לי נכד בן שנה בשם אלון וכולי תקווה שלאלון שלי, יהי ערכים דומים לאלה של אלון שלכם, מצוינות, דבקות במטרה, ציונות, אהבת הזולת והמשפחה וחבר נאמן כל כך עצוב שחייו נקטעו בתחילת דרכו.
היו חזקים ולאור זכרו, תתפתחו ותתקדמו כדי שאם הוא משקיף עליכם מלמעלה , הוא יהיה גאה בכם ובעשייתכם.
כל טוב לכם
דוד איתן
מאת:
יקירה בלכמן
לאלון היקר,
עברה שנה, אולי השנה הארוכה ביותר הזכורה לי מימיי.
שנה שהורגשה מצד אחד שעברה ביעף ומצד שני כל יום בה הורגש וחסרונך אלון היה חזק, עמוק וכואב.
ליווינו אלון את הוריך המדהימים כמעט מידי יום ביומו. לעתים היה קשה לדבר, לעתים שתקנו, כן, גם צחקנו, קצת יצאנו, ציינו ימי הולדת, טיילנו, אכלנו יחד, אך חסרונך נכח בכל רגע ובכל מקום.
למדנו לפתוח שיחת טלפון ולהתחיל לדבר. כי לשאול "מה נשמע" נשמע פתטי.
מה הוריך האבלים והכואבים יכולים להשמיע? הם חזקים אלון, חזקים מאוד . הכאב שלהם כבד מנשוא, אך הם משתדלים לחיות. כל כך משתדלים.
אני בטוחה שאתה מביט בהם מלמעלה וגאה בהם, מחבק אותם כדי לתת להם כוח לעבור כל יום ביומו.
תנוח בשלום על משכבך . עבורינו "תישאר צעיר לנצח".
מתגעגעים יקירה ואבי
מאת:
לילך צוקרמן
אלון,
אני קוראת שוב את המכתבים שכולם כתבו לך ודמעות מציפות את עיניי. בשנים האחרונות היית ממש הדבק של החבורה, זה שתמיד עושה את המאמץ ומגיע לראות אותנו גם כשבאנו בלי להודיע מראש.
אתה היית זה שתמיד זרם עם התשוקה התמידית שלי לסושי, בתגובה מעולה של "בואו לסוהו". תמיד יצאת איתי להפסקת סיגריה ופטפוטים ותמיד בכיף, גם כשהיה קר בחוץ.
ועכשיו אתה חסר. כשסוף סוף עברנו למרכז והפכנו לנגישים יותר, כשכולם כבר הצטרפו לשיגעון הסושי שלנו והפסקת סיגריה הפכה להחלפת טיטול.
עכשיו, כך מסתמן, תמשיך להיות הדבק שמאחד את כל החבורה יחד באותו מקום, לפחות פעמיים בשנה.
מתגעגעת,
לילך
מאת:
ריקי חבצקי
אלון היקר,
מחר יום האזכרה שלך. השנה שחלפה מאז נפרדת מאיתנו הייתה קשה כאן מנשוא, אפילו עבורי, אף שלא הכרנו מעולם וכל כך צר לי על כך.
אני יודעת את זה כמי שעובדת עם אביך ומכירה גם את אמך- שניהם אנשים משכמם ומעלה בעלי לב ענק; אני יודעת זאת לפי הנשמה הגדולה שלך כשאני מתבוננת בעיניך בתצלומים שהועלו כאן באתר; אני יודעת זאת כמי שהאזינה לסיפורים של הוריך עליך וזה ניכר בכל שורה ומשפט שבני משפחתך וחבריך כותבים כאן עליך, ואין אחד שפסח על מידותיך הטובות, על נפשך הרגישה ועל חוכמתך ואינספור הצלחותיך לאורך כל חייך. עד כדי כך שלפעמים אני חושבת שאנחנו מכירים ממש טוב, ושאולי נפגשנו בעבר. עד כדי כך נכנסת לי ללב.
בשנה הזו הייתי עדה לכאב ולדמעות שאינני מאחלת לאיש. שנה של סבל שאינה מגיעה לאף הורה, בן משפחה וחבר קרוב. כחברה וכאמא אני מרגישה את הכאב חד על בשרי, בליבי ובנשמתי. זו גם הפעם הראשונה שאני מתמודדת עם אובדן כה קשה פנים מול פנים וכל כך קרוב, בלי דרך 'להתחמק'. כל כך הרבה אירועים קשים וכואבים מתרחשים, עליהם אנחנו קוראים בעיתונים ובמדיה עד כדי כך שאנחנו מנסים להדחיק כדי להישאר שפויים כי עד כמה אפשר לכאוב. אבל לא הפעם. משפט אחד באתר 'וואלה' שאמר שצעיר נהרג בתאונת אופנוע בראשון לציון ב- 24.10 שקראתי לפני שיצאתי לעבודה, וקיבל משמעות כל כך כואבת כשהגעתי אליה. להבין שזה אתה, להבין שזה הכאב של חיים ודורית שלי. לנחות לעולם חדש ולמציאות חדשה וכואבת מנשוא. לנסות לעכל- ועד היום אינני מצליחה- שאתה כבר לא כאן עמנו.
אני כל כך רוצה להאמין שאתה רואה ושומע ויודע את מה שכולנו כותבים ומרגישים כאן למטה. למרות שאיננו מכירים באופן אישי, הכאב על אובדנך הוא כאב עצום גם עבורי, כמו גם הכאב שאני חשה כלפי כאבם של דורית וחיים היקרים. בהתחלה חשתי עצבות רבה והיום אני חשה גם כעס ופחד. למה כל כך הרבה אנשים טובים עולים למעלה מהר מדי ובלכתם משאירים כאן כל כך הרבה אנשים טובים אחרים מרוסקים ושבורים? הוריך משתדלים שלא להישבר ופועלים רבות כדי להנציח את זכרך עבור כולנו יחד עם חבריך הטובים. כשאני קוראת את כל המכתבים כאן משמח ומרגש אותי מאד שהם מוקפים בכל כך הרבה אהבה מבני משפחה וחברים, ושהם לא מתמודדים עם הכאב הגדול והנורא מכל לבדם.
אני יכולה רק לבקש שתבקר את הוריך בחלומות הלילה ותספר להם שאתה בסדר שם למעלה, שאתה בריא ושלם ושטוב לך ושלא ידאגו לך כי רק אתה הוא זה היכול להשכיח מהם ולו לרגע את הכאב הבלתי פוסק. ואם יש דרך חזרה אליהם למטה- בוא ואל תחשוש. הם יחבקו אותך חזק חזק ויאמרו לך כמה הם אוהבים.
א - אשריך שנולדת להוריך והמתקת את עולמם
ל - לחיים להם זכית מלאו סיפוק, הצטיינות וגאווה
ו - וכל מי שהכירך אהב אותך אהבת נפש
נ - נזכור אותך לעד ולנצח לא נשכח
יהי זכרך ברוך ותהי נשמתך צרורה בצרור החיים.
ריקי
מאת:
אריק קנה
קראתי באתר, דפדפתי בתמונות הרבות וקראתי. התרשמתי שאלון חווה חיים עשירים ומלאים, טייל ותייר את ארצנו וארצות רבות נוספות , אהבתי לראות את התמונות הרבות שלו מחובק עם בני משפחתו ומבטו נישא אל על למרחב הגדול והפתוח. אהבתי לראות את תמונות הילדות הרבות שמשקפות חוויות ושמחה .
חלף זמן מה והצצתי שוב באתר והפעם האוזניות היו על אזני , שלא כמו בפעם הקודמת הפעם נחשפתי לשיר מלא געגועים , לזיכרונות ישנים , לאהבות וחלומות ומוזיקה נוגה מלאת געגועים...
תהה נשמתו צרורה בצרור החיים
מאת:
שושנה שלום
אלון יקר!!!
שנתיים חלפו מאז לכתך ואנו עדיין ממאנים להאמין שלא תשוב, זו אבידה בלתי נתפסת, מכאיבה מקוממת ולא ניתנת לעיכול.
מקומך איתנו עם הורייך וחברייך שנשארו מיותמים ללא נחמה, החיוך שלך מלווה אותנו ובאותה עת מכאיב אני בטוחה שאתה שם רואה ושומע.
נותר לי לבקש שתשמור על הורייך מלמעלה ואיכשהו תשלח להם מזור למכאובם הקשה מנשוא
"תשמור על העולם ילד עם חיוך של מלאכים"
עתה אתה אחד מהמלאכים,,,,,,,,,,,,,,
מאת:
לאה יעקובוביץ'
אלוני כפי שאמא הייתה קוראת לך,
אמא עדיין קוראת לך, כל רגע כל דקה, ואבא כמו אמא מתאמץ כל יום בשארית הכוחות לקום ליום חדש.
הותרת חלל ענק, חלל שלעולם לא יתמלא. עדיין לא מעכלת שאתה לא כאן. אם באמת יש גן עדן , אתה בטוח שם , נפש טהורה ועדינה, לעולם לא הזקת לאיש, עזרת כשצריך, בנימוס ועדינות שאפיינו אותך.
אם יש לך כוחות ממעל , אנא שלח אותם לאמא ואבא שהפסיקו לחיות ביום בו הלכת, הפסיקו לצחוק, הפסיקו לצפות ולקוות, כי אין להם למה, אתה היית כל עולמם והוא חרב ונדם. אבא ואמא אמנם כאן , אבל רק פיזית, עינם, נפשם, מחשבותם נשואות אליך, מי יתן ויהיה להם כוחות להמשיך, כל המשימות אותן מילאו בחיים מתגמדים לעומת המשימה שהותרת, משימה יום יומית והיא בלתי אפשרית, להמשיך בלעדיך.
יהי זכרך ברוך
לאה
מאת:
לימור הירשבנד
אלון,
לא הכרנו, ובכל זאת נדמה כאילו הכרתי אותך מהסיפורים של אבא ואמא עליך. מהתמונות והסיפורים התחושה היא שאתה כאן איתנו, נוח בעולמך החדש יחד עם בר ועוד ילדים שנקטפו, ואולי ביום מן הימים נפגש כולנו יחדיו.
חיים ודורית יקרים, אין מילה מנחמת, אבל שולחת לכם אהבה כוחות וחיבוקים מחזקים.
אוהבת,
לימור
מאת:
יקירה בלכמן
חודש ספטמבר מגיע כבכל שנה ואיתו חגי תשרי.
כולנו עסוקים מה להכין היכן לארח ולהתארח ואתם דורית וחיים מתכנסים לתוך יגונכם.
הרי החגים הם סמל למשפחתיות, לשבת אחים גם יחד. אך לפני שנתיים הכל נעצר. וכשמסתיימים החגים איש איש פונה לעבודתו לשגרת יומו ואתם ממשיכים ליום הולדתו של אלון שבשנה זו הוא היה חוגג 30 ומיד אחרי יום ההולדת יום קבלת הבשורה המרה, יום הלוויה הנוראית והאזכרה.
עברו שנתיים אך יש תחושה שעבר נצח. כל יום נראה כמו שנה כאילו הזמן עמד מלכת מחד אך מאידך ילדים מתחתנים, תינוקות נולדים החיים ממשיכים אך לא עבורכם חיים ודורית יקרים. עד כמה אתם משתדלים להמשיך את החיים, לדבוק בשגרה, לנסות ולשלב בחיים שלכם גם הנאות קטנות.
אך אמרת לי דורית, שהכל תפל ללא טעם , אין לכם מקום בלב להנאה. בשנה זו גם הבריאות לא האירה לכם פנים הרי השילוב בין גוף ונפש ידוע לכולם.
אין לי מילים חברים יקרים לנחם רק להיות לחבק לעטוף ולאהוב. כי את החלל שהותיר אלון בנכם היקר לעולם לא ניתן יהיה למלא.
אוהבת מחבקת בכל ליבי
יקירה
מאת:
פיני סנקש
אלון,
עבר כבר כל כך הרבה זמן ומשום מה לא העזתי להיכנס לכאן ולכתוב לך.
אני זוכר את ההלם ביום שהבנתי מה קרה, לא ידעתי איך לעכל או להתנהג.
דיברתי עם המפקד המשותף שלנו בצבא, קבענו שנגיע ביחד - אבל לא הגעתי. מניח שפשוט הרגשתי שזה גדול עלי, הסיטואציה הזאת, לא מבין את זה.
עבר זמן ומצאתי את הדרך שלי לבקש ממך סליחה שלא הגעתי אז... השתתפתי במירוץ לזכרך, משהו קטן וסימלי, המעט שיכולתי לעשות. אני עד היום זוכר שהרגשתי כאילו שאתה רץ ביחד איתי, הייתי נוכח רצתי איתך ובשבילך, זה היה כל כך מעט אבל זה היה עוצמתי.
אתה בנאדם מיוחד, עם כל כך הרבה שמחת חיים, צחוק מתגלגל, אנרגיה חיובית, רצית לעשות את מה שרצית לעשות, ועשית בדיוק את זה! כל הזמן ובלי לחשבן. איש של טכנולוגיה שבכל המחשבים של היחידה שלנו כתוב השם שלך, סימן לא רק לידע שלך אלא גם לחוש הומור, לחוצפה שלך, ורצון ללכת עד הקצה!
כשהשתחררת מהצבא הפקידו בידי את מצגת השחרור שלך כדי שאעביר לך אותה. אתמול העברתי אותה לאבא שלך, עוד פיסת זיכרון ממך וגם כשאני צפיתי בזה כל כך הרבה זיכרונות משותפים עלו מהשירות שלנו בצבא, בצוות מריו ומעוד כל מיני שטויות שעשינו בצבא וגם מחוץ לצבא בפעמים שנפגשנו. אתמול כשהסתכלתי על המצגת הזאת כדי להכין להורים שלך סרטון מהמצגת לא היה בה קול, את קובץ הסאונד לא צירפו לדיסק הזה, והוא הפך לסרטון שקט, זה מוזר להסתכל על זה ככה כי זאת היתה מצגת שמחה ומצחיקה כמוך ועכשיו כשצופים בה השקט מהדהד, בכל תמונה או משפט חושבים על אז והיום וכשמגיעים לסיום המצגת וכתוב "זמן להיפרד" זה מקבל משמעות אחרת לחלוטין.
נפרד ממך אולי בפעם האחרונה, אבל הזיכרונות שיצרנו ביחד תמיד יישארו
פיני סנקש.
מאת:
הילה זילברמן
אני זוכרת את היום שזה קרה.
התכוונתי לצאת ליום סידורים ובמהלכו להיפגש עם חברים בראשון לציון (היה יום סרטים בעשרה שקלים),
לפני שיצאתי צפיתי במהדורת החדשות שם דווח על תאונת אופנוע בראשון לציון בה נהרג גבר כבן 30.
משום מה, הייתה לי תחושה לא טובה אבל ביני לבין עצמי אמרתי שזה לא הגיוני, יש עוד אלפי אופנועי Kawasaki נינג'ה כמו שלך בצבע ירוק, ובכלל אתה עוד לא בן 30.
יצאתי לעניניי, אבל לאורך כל הדרך אפפה אותי תחושה לא טובה, כל פעם שעצרתי לכמה דקות בדקתי את הטלפון, חיפשתי בגוגל צירופי מילים כמו "אלון אלעד" "אלון תאונה" וכו'. בחוסר שקט מטורף ישבתי במקום בו היה הדייט הראשון שלנו והמתנתי לחבריי, כותבת ומוחקת... שבה ומחפשת בגוגל.
חבריי הגיעו, נכנסתי לסרט. כשיצאתי, קיבלתי טלפון מלילך שהכירה בינינו, עוד לפני שהספיקה לומר מילה, עצרתי ואמרתי לה "בבקשה אל תגידי שהתקשרת לספר לי שזה היה הוא", לצערי... לא טעיתי. לבי נשבר.
חלפו שש שנים מהיום הזה, והזיכרון של היום ההוא והזמן הקצר שבילינו ביחד לא מש מליבי. זה יכול לבוא אפילו ברגעים שלא צפיתי, כמו הסוף של הסדרה "משחקי הכס" שאתה גרמת לי להתחיל לצפות בה. אלון, בזמן מאז שהלכת עבר כל כך הרבה, הכרתי את הוריך והתאהבתי בהם לגמרי (הצטערתי שלא יצא לי להכיר אותם עוד לפני). ואתה... כפי שאתה ממשיך לעלות לי בזכרון מעת לעת, כפי שהיית נכנס לאנשים מהר ללב.
מקווה שאתה בעולם שכולו טוב.
מאת:
עינת חזק סרור
אלון היקר,
גדלנו יחד באותו בנין ואני חייבת להודות שכשהייתי פוגשת אותך במעלית
והיינו מקשקשים לא האמנתי שבעתיד תתפוס חלק גדול במחשבות שלי במשך כל כך הרבה זמן.
עד היום הזיכרון שאמא אומרת לי שאתה כבר לא איתנו מעלה בי צמרמורת. כמה לא הוגן אלון! דווקא אתה!!
פוגשת את ההורים שלך במעלית מחבקת אותם והלב מתכווץ כל פעם מחדש. אני מקווה מאוד שאתה במקום טוב יותר כי פה בעולם לא חוגגים מוות. אז עד שכולנו נצטרף אליך תשמור עלינו בבקשה במיוחד על ההורים המדהימים לך שאני כה אוהבת.
עינת
מאת:
רחל דרוקר
דורית וחיים יקרים,
תמונות מספרות את הסיפור, את היופי, הרצינות, את הטבע, הסקרנות,
את האהבה הרבה אליכם ואת אהבתכם את אלון, צעיר שהיה עימכם בטיולים, באירועים,
בכל רגע ורגע כפי שהוא בליבכם, תמיד יישאר בנכם הנהדר, ואני אזכור אותו תמיד.
מחבקת אתכם באהבה,
רחל
מאת:
רחל דרוקר
דורית וחיים היקרים ,
לא הכרתי את אלון אישית, שמעתי עליו מאחייניתי שעבדה עימו בנתב"ג, איזה בחור מקסים ומיוחד היה, שמעתי מכם על בנכם יחידכם, על הנסיעות לחו"ל, על הגאווה, על היותו אדם ,מנטש. והנה חלפו 10 שנים ללא הטוב הזה. אך אתם איתו בכול פועלכם, הזיכרון של אלון ז"ל לא מש ולא נשכח.
יהא זכרו ברוך לעד.
מאת:
ברק משה
את אלון הכרתי במסגרת עבודתי בשנים 2008 -2013 בשדה התעופה בן-גוריון.
אני ואלון חלקנו משמרות ארוכות משותפות בלילות חגים וכו'. גיליתי איש שיחה שבקי בנושאים רבים על אף גילו הצעיר.
אלון תמיד היה מנומס חיוך קבוע על פניו ואהוב על חבריו לעבודה.
אני סמוך ובטוח שאלון נועד לגדולות אילולא לא היה נלקח מאיתנו מוקדם מדי.
אזכור אותו תמיד בחיבה ובידידות!
מאת:
אדם
אלון היה חבר בעבודה בנתבג. אין שבוע שאני לא נזכר בו. שנון ,צנוע, מצחיק ואהוב על כולם. נפגשתי איתו כמה פעמים בחדר הכושר אחרי שעזב את נתבג וראיתי איך הוא התקדם ירד במשקל והתחזק. אמרתי לו שהוא השראה. יחסר לכולנו מאוד.
